World
Cloud
Local

מחיקות

תערוכה עם פאזאל שייח', שעוקבת אחר הנישולים והעקירות של מלחמת ערב-ישראל בשנת 1948, והשלכותיהם על פלסטינים, בדואים וישראלים

Values


Fields of Knowledge
  • Aesthetics / Media
  • Memory
  • Politics / Economics

Organizing Institutions

Slought

Contributing Institutions

Sheikh's work is also being presented this Spring at the Brooklyn Museum, the Pace/MacGill Gallery, Storefront for Art and Architecture, the Al-Ma'mal Foundation for Contemporary Art, and the Khalil Sakakini Cultural Center

Organizers

Eduardo Cadava and Aaron Levy

Funders

The Jane P. Watkins Fund of the Schwab Charitable Fund, and The Andy Warhol Foundation for the Visual Arts

Opens to public

03/22/2016

Time

6:30-8:30pm

Address

Slought
4017 Walnut St
Philadelphia, PA 19104

On the web

www.fazalsheikh.org

Economy

100% Formal - 0% Informal

Tags
  • Erasures

סלאוט  (Slought)  גאה להכריז על  Erasures   - מחיקות, תערוכת צילומים של פאזאל שייח' ומסמכים היסטוריים קשורים שעוקבים אחר הנישולים והעקירות שהתרחשו במלחמת ערב-ישראל בשנת 1948, והשלכותיהם על פלסטינים, בדואים וישראלים. התערוכה תתקיים בין 17 במרץ ל-1 במאי 2016.

נקודת המוצא של התערוכה היא אוסף הצילומים המיוחדים של שייח', שקובצו בכרכים אחדים, ועוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, טרילוגיית המחיקה .(2015)  שלושת הכרכים הנפרדים - עקבות זיכרון, פריחה מדברית, וכן עצמאות/נכבה מבקשים לחקור את המורשת של מלחמת ישראל ערב בשנת 1948, שתוצאתה הייתה הקמת מדינת ישראל ובהתוויה מחודשת של גבולות טריטוריאליים ברחבי האזור. בנוסף לתערוכה בסלאוט, אלמנטים של התערוכה יוצגו גם סימולטאנית בכמה מוסדות אמנות אחרים: מוזיאון ברוקלין לאמנות, גלריית פייס/מקגיל, "חזית החנות" לאמנות ולארכיטקטורה בניו יורק, אלמעמל – לאמנות בת זמננו במזרח ירושלים וגלריית סכאכיני ברמאללה. ביחד, רשת מבוזרת זו של מוסדות אמנות, שכל אחד מהם מתפקד בזירה שונה עם מנדט שונה, מבקשת לעורר שיחה בין מקומות שונים, הקשרים שונים וקהילות שונות, בנושא המדיניות של נישול ועקירה.

מאז ביקורו הראשון בישראל ובגדה המערבית בשלהי שנת 2010, טוען שייח' כי הגיע למסקנה שכל ניסיון להבין את האזור חייב לעמוד מול מלחמת 1948 והשפעתה ארוכת הטווח על החברות המפוצלות של ישראל ופלסטין. במילותיו שלו: "המלחמה וסיומה הובילו לריקון למעלה מ-450 כפרים פלסטיניים וערים פלסטיניות ולמנוסתם של 700 אלף פלסטינים, לפי ההערכות, אל המדינות השכנות, אל מחנות פליטים ואל אזורים תחת שלטון צבאי ישראלי. הדבר היווה, למעשה, פירוק של החברה הפלסטינית, והותיר פצע שמעולם לא הגליד".

העובדה שהפצע מעולם לא הגליד פירושה שהאלימות, הטראומה, האובדן והחורבן, שהיו סימן ההיכר של המלחמה, אינם שייכים רק לעבר. בסופו של דבר, אי אפשר אפילו לשייך אותם רק לאוכלוסיה אחת או לצד אחד בסכסוך הזה. ההשפעה ההרסנית של מתח זה נגעה בכל דור מאז. בהינתן מה שידוע לנו על ההיסטוריה המתמשכת של הפקעת אדמות על ידי מדינת ישראל, לדוגמה, מובילות התמונות של שייח' למסקנה שהאסונות של שנת 1948 טרם באו אל סיומם. את הנזק האנוש אפשר לקרוא מתוך החורבן שהומט על הפלסטינים כתוצאה אלימה מן המלחמה, אך גם מתוך הנושא המדובר פחות של עקירת הבדואים באזור הנגב, שמהווה את מוקד הכרך "פריחה מדברית" של שייח'. בנוגע לעבודה זו, שייח' מגלה עקבות היסטוריים ועכשוויים של מה שמכונה "הנכבה הבדואית", הרגע שבין מלחמת 1948 ושנת 1953, שבו הצבא הישראלי עקר ממקומם כמעט 90% מהבדואים בנגב. את הנזק האנוש אפשר לקרוא גם באופן כללי יותר, מתוך העובדה שפלסטינים, בדואים וישראלים כולם מצויים באבל. הם מתאבלים על עצמם, אך גם על יכולתם להתייחס לאחר. כאשר הוא מבקש מאיתנו להיות קשובים להיסטוריה שמפצלת אוכלוסיות אלו וגם קושרת אותן זו לזו בעת ובעונה אחת - מפני שלדידו ההיסטוריה של האחד לעולם אינה ניתנת להפרדה מן ההיסטוריה של השני - שייח' מקווה להניח את היסודות לאמפתיה בעלת פוטנציאל לחולל טרנספורמציה.

מה שמונח על הכף, אליבא ד'שייח', הוא האפשרות לחשוף את תהליכי המחיקה השונים שניסו לטשטש במהלך העשורים האחרונים הן את האלימות של ההיסטוריה הזו והן את פעולות המחיקה עצמן, ולהתנגד לתהליכים האלה. בעבודתו, הוא מקווה להציג את מעורבותה של מדינת ישראל בנישול הפלסטינים והבדואים, ובנישול הזיכרונות שבלעדיהם אין אפשרות לספר את ההיסטוריה במלואה. כאשר הוא מצרף יחדיו את היבטי הפגיעה המרובים הללו בצילומים שלו, שייח' גם מעלה, בעזרת מעין אנלוגיה פורמאלית, את אי יכולתם של ישראלים, ערבים ישראלים, פליטים פלסטינים או בדואים להשתייך למקום אחד, לזמן אחד או אפילו לקהילה אחת. כמו התמונות המציגות אותם, הם קיימים, כפי שמחמוד דרוויש הציג זאת, בין "פנים שיוצא וחוץ שנכנס". מחיקות מבקש לשחזר את חווית הגלות הזו בקרב הצופים בתמונות. בהצגתה לעין של היסטוריית הנישול הזו, מקווה האמן לשבש את האמנזיה ההיסטורית שלנו, ולשנות מן הקצה אל הקצה את הבנתנו ביחס לסכסוך המתמשך.

read more

לקריאה נוספת

פאזאל שייח' הוא אמן שעיסוקו כולל תצלומים, טקסטים, תמונות נעות ועדויות בעל פה. רבים מהפרויקטים שלו עוסקים בנושאים מורכבים בתחום זכויות האדם, והוא מתמקד במשך שנים רבות בזכויותיהן של אוכלוסיות עקורות ומנושלות. במשך עשרים וחמש השנים האחרונות הוא מתעד ומקליט את התופעה ההמונית של הפליט, ואת ההיסטוריה המודרנית של עקורים יחידים ועמים עקורים - באפגניסטן, פקיסטן, הודו, סומליה, קניה, ברזיל, ובמקומות אחרים.

עבודותיו של פאזאל שייח' הוצגו, בין היתר, במוזיאון טייט מודרן בלונדון, בקרן אנרי קרטייה-ברסון בפריז, במרכז הבינלאומי לצילום ובבניין האומות המאוחדות בניו יורק, במוזיאון לאמנות בת זמננו במוסקבה ובקרן  MAPFRE  במדריד. עבודותיו זיכו אותו בפרס אינפיניטי, המוענק מטעם המרכז הבינלאומי לצילום, מדלית המצוינות של  LEICA , הפרס הגדול הבינלאומי של אנרי קרטייה-ברסון, ופרס  LUCIE  ההומניטארי. פאזאל שייח' זכה גם במלגות מטעם קרן פולברייט, קרן גוגנהיים, והקרן הלאומית לאמנויות  (National Endowment of the Arts),  ובשנת 2005 זכה להיות עמית מקארתור.

בין ספריו של פאזאל שייח':

A Sense of Common Ground (1996), The Victor Weeps (1998), 
A Camel for the Son (2001), Ramadan Moon (2001),
 Moksha (2005),
 Ladli (2007),
 The Circle (2008), Portraits (2011), and, most recently, The Erasure Trilogy (2015).

התערוכה של סלאוט  (Slought)  כוללת צילומים נבחרים מעקבות זיכרון שמוצגים בגלריה הקדמית, רשת שתי וערב של 48 תמונות מהסדרה פריחה מדברית שמוצגות בגלריה הפנימית, ותצלומים, מסמכים היסטוריים וסרטוני וידאו שקשורים להרס המתמשך של הכפר הבדואי אל-עראקיב בגומחה האחורית של הגלריה.

בנוסף לתערוכה, יחולק ספרון קטן, שאמור לשמש כארכיון נישא. הספרון הוכן בשפות אנגלית, ערבית ועברית, והוא יספק כתוביות ומידע קונטקסטואלי על החומרים המוצגים בתערוכה. אתר התערוכה משמש גם כארכיון רב לשוני שמאפשר דיון בין מדינות שונות, שפות שונות ומעמדות כלכליים שונים.

הרצאות ואירועים פתוחים לציבור ילוו את התערוכה. בין השאר, שייח' יקיים את הרצאת סילברסטיין לצילום ב- ICA  בעיר פילדלפיה ב-24 במרץ, 2016, בשעה 18:30.

תודות

ברצוננו להודות לתורם אלמוני ולקרן אנדי וורהול לאמנות חזותית על תמיכתם הנדיבה.

אנו מודים גם לפאזאל שייח', שיהיה אמן הבית בסלאוט במשך אביב 2016. אנו מודים לו על רוח שיתוף הפעולה הנפלאה שלו ועל כל מה שעשה כדי לאפשר את קיומה של תערוכה זו. כל המוסדות המציגים את עבודתו באביב הקרוב חבים לו ולעבודתו חוב ניכר.

العربية

English

"כאשר עבדתי, חשתי לעתים תכופות שאני פועל כמעין צינור מחבר, בעודי מאתר ומבקר באתרי הרס, לחימה, ואף טבח, אשר התרוקנו מיושביהם במהלך המלחמה ולאחריה, ואז חוצה את הגבול - הן במובן הפיסי הן במובן הפסיכולוגי - אל הערים הערביות-ישראליות של ישראל ואל השטחים הכבושים, ומחפש כפריים שנמלטו בשנת 1948... כאשר הגעתי אל הקשישים, כיום בשנות ה-80 או ה-90 לחייהם, וחלקם אף חצו את גיל 100, הם חלקו עמי זיכרונות מבתיהם לשעבר, והצביעו על נקודות ציון או מקומות מיוחדים שהם רצו שאחפש. לעתים הם ביקשו שאצלם אותם עבורם... כעת, כאשר דור העדים למאורעות 1948 מתחיל לחלוף מן העולם, כך גם האתרים. שרידי בתיהם וכפריהם נמוגים, נספגים בנוף הסובב אותם, ונעלמים הן מהעין והן מהתודעה."

-- מתוך עקבות זיכרון, פאזאל שייח'

"בכל דבר יש אדם שחווה כאב - זיכרון של אצבעות, ריחות, תמונה. ובתים נהרגים בדיוק כמו יושביהם. וזיכרון הדברים נהרג: אבן, עץ, זכוכית, ברזל, מלט פזורים ברסיסים שבורים כמו אנשים חיים[...]. כל הדברים האלה הם זיכרון של האנשים שכבר לא מחזיקים בהם ושל העצמים שכבר אין להם בני אדם - ונהרסו בן רגע. הדברים שלנו מתים כמונו, אבל הם לא נקברים עמנו."

-- "הבית כחלל", מתוך נהר מת בצמא, מאת מחמוד דרוויש


למידע נוסף

על התערוכות המדוברות